היסטוריה

מייק, צלם ועיתונאי בדימוס התחיל את המסורת הזו בשנת 1993, כשפתח בר קטן ונעים במרכז העיר ירושלים, שם קיבל את פני כולם. פאב זעיר וקטן שרבים חשבו שהוא סלון פרטי הפך מאוחר יותר לנקודת ציון ירושלמית בולטת.

Mike Vigoda

מההתחלה, מייק'ס פלייס משך אליו מבחר קהל אקלקטי: ממטיילים מהעולם לישראלים, סטודנטים זרים ועד עולים רוסים. ערבים, יהודים ונוצרים ישבו יחד עם עיתונאים, דיפלומטים, חיילים ואנשי האו"ם - כולם חלקו את הגוד וייבס, המוסיקה הטובה והרבה בירה

ברקע, מוסיקה חיה בחינם שהפך את מייקס פלייס למקום של אנרגיות טובות

בין הלקוחות הקבועים או "לא רגילים" כפי שהפכו להיות מוקרים, היה אסף גנצמן, יליד חיפה שגדל בארה"ב ובירושלים

This is a picture of Assaf Ganzman talking on a microphone

בשנת 1995, במה שהפך לפולקלור ירושלמי - גנצמן ירש את הבר כשמייק השליך את מגבת הבר שלו, השליך לו את המפתחות, איחל לו בהצלחה וחזר לקנדה

בתוך חודשים - מייק'ס פלייס הפך לאחד הסודות המוכרים ביותר בירושלים, אחד הברים הראשונים בישראל שהגיש גינס מהחבית והלקוחות נשפכו מהדלת

בשנת 1999, מייקס פלייס הפך למותג בזירה הירושלמית וגנצמן החליט להרחיב את העסק. הוא הכניס את אחיו גל, כשותף עסקי

הברים גדלו, הלהקות השתפרו והקבועים הפכו למשפחה. המקום אף פעם לא הפסיק להיות הסלון ההוא

ביולי 2001 נפתח מייקס פלייס בתל אביב. ליד שגרירות ארה"ב בטיילת מול הים, אך הבר מעולם לא זנח את מורשתו הירושלמית אפילו לא באורות הניאון הבהירים של העיר הגדולה בישראל. האווירה הידידותית והשורשית עדיין מספקת ניגוד מבורך לחיי הלילה המקומיים האופנתיים ולעתים קרובות יומרניים

This is a picture of Dominique Hass, Gal Ganzman and Nate Jackson

הבר שעל שפת הים הפך למקום בו אנשים יכולים פשוט להירגע ולהיות עצמם. נאמן לשורשיו, התמהיל של הופעות בלוז ורוקנרול חינם, היה יחודי לתל אביב.

ב- 29 באפריל 2003, מחבלים ניסו להשמיד את 'הבית' של מייק ואת כל מה שהוא מייצג.

הג'אם-סשן השבועי היה בעיצומו, וכרגיל הקבועים רקדו ונהנו מהאווירה על המדרכה בחוץ. בשעה 12:45 לפנות בוקר, מחבל מתאבד התקרב למייקס פלייס ופוצץ את עצמו בכניסה לבר - הרג שלושה ופצע מעל 50. חבר ותיק, המאבטח אבי טביב חסם את המחבל בגופו ומנע ממנו להיכנס לבר , וללא ספק מנע טרגדיה גדולה בהרבה. אבי נפצע קשה אבל החלים וחי חיים מלאים מאז

דומיניק האס (29), רן ברון (23) וינאי וייס (46) נרצחו בפיגוע


דומיניק האס

ינאי וייס

רן ברון

הכאב הורגש ברחבי יבשות ודורות של אנשים שביקרו, חוו והרגישו בבית בברים הקטנים והמוזרים בירושלים ובתל אביב

This is a picture of memorial candles out side Mike's Place Tel Aviv

אנשים מכל רחבי העולם; אנשים שרק עברו דרך ישראל ועצרו לביקור, הצטרפו לקולות התמיכה במשפחת מייק'ס פלייס. כולם עשו ככל יכולתם למען הפצועים ובני משפחותיהם

בימים שלאחר הפיגוע היו מעל 80,000 כניסות לאתר מייק פלייס, מאות הודעות וקריאות תמיכה, חלקן מחברים אך רבות מזרים, שהביעו הזדהות עם משפחת מייק פלייס

את הסולידריות הזאת אפשר היה לראות בשטח. שבעה ימים בדיוק לאחר הפיגוע השתתפו מאות אנשים, כולל נכבדים זרים ומקומיים, בטקס זיכרון שנערך במייק פלייס. הטקס ההוא, שנפל בצורה נוקבת בתום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ותחילת יום העצמאות של ישראל סימן את פתיחתו מחדש של מייק'ס פלייס לאחר שבוע בלבד

הפתיחה המהירה הביע את הרצון להמשיך - ולהראות שהטרור לא ישתלט, וכי רוחו של מייקס פלייס ימשיך. כאשר השמש שקעה באותו יום, האומה יבשה את דמעות הצער והחלה לחגוג את העצמאות. זו הדרך הישראלית, להתאבל ואז לשוב לחיים

This is a picture of Mike's Place Iregulars in 2003

הודעת זיכרון אחת שהושארה בזירת הפיגוע ניסחה זאת בפשטות

"רוחו של מייקס פלייס מעולם לא הוגבלה לידי קירות בלבד, היא שוכנת באנשים שנגעו בה והפכו לחלק מהמשפחה לנצח."